תדירות יחסי מין בבית עם החוקיים בזמן שיש רומן מתוחזק לא מעט זמן מהצד שאינו רק רומן פיזי אלא רגשי ואינטנסיבי.
בואו נדבר על זה רגע.....האם היחסים בבית מתים?
הלא חוקי שלי טוען שלא היה בינו לבין אישתו מס שנים דבר 
האם זה סביר? אמין? 

את לא באמת קונה את זה.

את באמת מאמינה שבנאדם שחי חיים כפולים, והתרגל לשקר ולהסתיר כדרך התמודדות, לא יתנהל ככה גם מולך?
הפוסטים המייללים של המאהבת של האקס הבוגדני שלי, על כמה רומתה ונוצלה על ידו, היו מבהירים לך את התשובה.

הי
אני אולי מתבלבלת, אבל למיטב זיכרוני שיתפת פה בכאב שבהתמודדות לאחר הגילוי. קרוב לשנתיים התמודדת בניסיון לשקם?
אני מבינה שהחלטת להיפרד מבעלך.
אני מקווה שזה סיפק לך הקלה כלשהיא והצלחת קצת לשקם את עצמך.
חיבוק.

את צודקת, אכן שיתפתי בניסיון לשקם, ובכך שנכשל.
אחרי שהחלטתי להיפרד, שוב החלו לקנן ספקות כשביקש לעצור את כדור השלג של הפרידה. יומיים אחרי שהחלטנו לנסות לעבוד על הקשר בטיפול זוגי, גיליתי שהוא שוב בוגד בי, בגלל הודעה ששלח בטעות לכתובת הלא נכונה. בניגוד לגילוי הקודם, הפעם לא היה לי צורך לדעת שום דבר מעבר לכך.
אחרי כל מה שעברתי עם האיש הזה, עדיין הייתי בשוק. נדהמתי איך יכול היה להיות לצידי וללוות אותי במשבר הנפשי העמוק שהייתי בו לאחר הגילוי לפני שנתיים, להגיד לאורך כל הדרך שהוא אוהב אותי ורוצה לשפר, ושוב לרמות אותי. גזלייטינג זה מונח שנכתב על מעללי הגבר הזה. כל כך הרבה פעמים התחננתי שיפרד ממני לפני שישקר אותי שוב. כמה נבזיות, אכזריות, ואטימות לכאב נדרשו כדי להמשיך להתנהל ככה. הבנתי שאני קורבן להתעללות והונאה ארוכת שנים.
הבנתי שאהבתי גבר שלא קיים במציאות, ושמדובר באדם עם בעיה נפשית חסרת תקנה. אדם פחדן, רמאי, שלא מעוניין להתפתח ולחיות חיים של אמת וגדילה. תכלס, ההיפך ממני.
לשמחתי זה איפשר לי לשחרר. אין בי יותר שום אהבה כלפיו, רק כעס וסלידה. אני משתדלת להיות מנומסת ולשתף פעולה סביב תפקידנו כהורים. לזכותו, הוא משתדל להיות אב השנה והוגן כלפי. במקום עצב, יש תחושת הקלה שיצא מהבית. נעשה לי ממש קשה להסתכל עליו.
ועכשיו מתחיל השיקום שלי.
השלב הראשון הוא לשמוח בכך שלכל אורך הדרך הבנתי שמשהו לא בסדר, ושבוחן המציאות שלי תקין. אני שמחה גם שעוד לפני גילוי הבגידה, היה לי ברור שאני לא ממשיכה לחיות ככה.
אני משתפת לא כי יש לי צורך לשתף. אני מוקפת באנשים שעוטפים, מכילים ומחזקים אותי. אני כותבת לנבגדים, כדי שיסמכו על עצמם אם הם מרגישים שמשהו לא כשורה. וגם לבוגדים. שחררו את בני הזוג שלכם. אתם רוצחים להם שנים מהחיים.

את כותבת דברים שניכר מהם שעברת מסע.
בכל פעם שנתקל בסיפור חדש כל מה שעובר לי בראש זה - הנה החל עוד מסע ארוך וכואב.
בין אם לשיקום ובין אם להכרה במציאות אט אט עד לנקודת ההכרעה, נגמר.
אכן כן.
ישנם אנשים שמרגע שנגעו ב"סם" הזה, כבר לא יוכלו לא בלעדיו ולא יועילו מליוני מילים אותם יגידו לבני זוגם כאשר אף הם מאמינים להן בעצמן באותה עת.
ממש כמו מכור שנשבר ובורח לאסור.
אכן מעודד לקרוא מישהי חזקה שכבר אינה מתנדנדת בין ארץ לשמיים.
שבחרה בעצמה.
לו יכולנו לראות את סוף המעשה ותוצאותיו עוד בהתחלה, אולי אז רבים היו יכולים לאמץ את המלצתך.
לצערי נידונו לעבור איש איש את מסעו בעצמו בכדי ללמוד על בשרו ולא מניסיונם של אחרים.
בהצלחה במציאת האושר והשלם שלך.

אצלי המצב דומה בבגידה ארוכה כלפי.
אך השיקום מרגיש יותר טוב ואני רוצה להאמין שלא יקרה שוב.
אבל עולה בי השאלה ולא עוזב אותי
זה או זאת שבגדו והחליטו לחזור ולשקם
איפה הרגשות שהיו עם המאהב ככה
פתאום יכולים להעלם?
כשהיו מדברים בטל ומספרים את כל הסודות שלהם פתאום אין למי לספר?
לראות את הניבגד שמדי פעם מזכיר את מה שקרה בלי כוונה רעה לא נימאס להם
לשמוע? כאשר הלאבר נותן מילים יפות
ובבית לא מרימים לכם כמה חזקים הבוגדים יכולים להיות?
אני אומר לאישתי לא רוצה להרוס לך
ואם הוא עושה לך טוב תלכי תשחררי אותי
אבל היא רוצה להיות ביחד ואומרת שהיא מצטערת.
אבל השאלה אם הרגישה שהפסידה את אהבת חייה לא עוזבת אותי
כשעושים סקס או בכל פעולה אחרת בחיים.
לכן תישמחי שאת יוצאת לדרך חדשה
מאחל לך אהבה אמיתית וחיים מאושרים

אתם מפספסים משהו.
הרגשת הבוגד/ת זו לא הרגשה שפספסה את אהבת חייה (אולי רק בהתחלה).
לאחר שעובר זמן, ומתבהרים הדברים, מבינים שההרגשה היא למעשה געגוע לתחושה העילאית הזו.  תסכול מלא להרגיש את זה.

זו הרגשה שקיימת רק עם המאהב (הניצב בסרט של חיינו...), ואין לה תחליף בעולם לצערי...
לעולם החוקי לא יוכל למלא את החלל הזה שנוצר.  לעולם!!
תפנימו ותבינו 
איזהו גיבור הכובש את יצרו... ממש כך.

אז מה שאת אומרת
שהניבגד תמיד יהיה בתחושה שהוא פחות
טוב?לא בטוח שורה תחתונה הבוגדת בחרה להשאר איתי למרות שנתתי לה אין ספור פעמים את האפשרות ללכת.
פשוט קשה לי להבין איך היא באמת
שורדת את הפרידה מהמאהב ואם זה לא יחזור על עצמו.
רק הזמן ילמד

ברוב המוחלט של המקרים, תוך כדי ההתנהלות מול המאהב /ת הכל פורח.
חשים התאהבות גדולה הוא הופך להיות מרכז החיים ממש.
קמים איתה בבוקר, היא מלווה את יומך ואיתה אתה הולך לישון.
עד שזה מתפוצץ.
או אז המציאות באה ומורידה לך פטיש מאה קילו על הראש
וברוב המקרים הבוגד מבין שהוא הולך לאבד את שיגרת חייו המבורכת.
את העוגן, את השקט שלו בחיים ואז ה"אהבה" ההיא כבר לא כ"כ אמיתית ולא כ"כ רצויה והכל מופנה למלחמה על הבית.
שלא לדבר על מקרים שהכל נהיה ממש מכוער מכל הצדדים עם האשמות ושקרים והרגשה של איזה מטומטם אני.
יש הבדל גדול בין התאהבות לבין אהבה מבוססת, בטוחה.
לרוב רומן מהצד הוא לא יותר מאשר בועה.

לא חלילה.  לא התכוונתי לזה
הנבגד ממש לא צריך להיות בהרגשה שהוא פחות טוב. 
אבל להבין מה עובר על הצד הבוגד, יכול לעזור להכיל ולעכל את הסיטואציה. 

מדברת כרגע מהצד של הבוגד. עובדתית  ההרגשה הזו ברומן האסור אין לה תחליף.  אפשר אולי להשוות את זה לאחד שצורך סמים, שעובר לסם יותר חזק.  יהיה קשה לו לחזור לסם החלש יותר, זה לא ישפיע.

השאלה גם מה ״הסם״ הזה בא לפצות?  מה הבעיה האמיתית שגרמה לבריחה לסם הזה.
צריך קודם כל לטפל בבעיה השורשית. 
כל אחד עם הבעיה האישית שלו, שעל זה זה יושב...

מניחה שעם טיפול זוגי וכו׳ אפשר לשקם.
אסור להזניח  
והמון משמעת עצמית לא להתפתות. 
זו פשוט עבודה שצריך להשקיע.

אבל עדיין....
הרבה פעמים, אחרי שהמלחמה״ בבית נרגעת.. והשגרה היפה חוזרת...
משהו שוב ״מתעורר״....
והופ...

אם הרומן שלך היה על בסיס אמיתי ובבית יש בן זוג שהזוגיות איתו לא משהו, אז את צודקת.
ברוב הסיפורים שהיו פה, הנשים הבינו שבעצם כלום לא היה אמיתי וברגע אחד הלא חוקי לא היה קיים.
נשים כאלה הבינו שהם נוצלו והולכו שולל אחרי דיבורי סרק. נוסיף על זה שהחוקי לא כזה גרוע כמו שחשבו בהתחלה.
הם יותר מתביישות במה שקרה ולא בטוח שנשאר זיכרון טוב מהסיפור.
אמרה מישהי על מאהב טרנטה ובעל פרארי.

אז אולי את לא בדיוק יודעת באיזה מקום היה הסיפור שלך?

רומן לא יכול להיות על בסיס אמיתי, כיוון שמיסודו הוא על בסיס שקרי.

רמת הריגוש שקיימת ברומן, אין לה תחליף! ופה הבעיה...
החוקי ממש לא חייב להיות גרוע.. אבל מרגע שחווים משהו חדש ומסעיר, קשה מאוד לחזור אחורה לרגיל. 

הנשים אמנם מבינות אחרי זמן מה שהכל היה בולשיט ושקר אחד גדול.  
אבל הזיכרון של הריגוש המיוחד הזה לא יכול להימחק..
כאשר עובר זמן ומתפכחים, הרגש מנוטרל, כל אחד ואחת, עם עצמו יודע מה יש לו בבית, מה קיבל בחוץ ואם שווה להיכנס לסיפור כזה.
פעם מישהו כתב פה, רומן זה לחזקים בלבד...

הבנות שכותבות פה, כותבות מדם ליבן כשהכאב והכעס טרי.
כאשר הזמן חולף, והכל חוזר בלב למקומו, מה שנשאר זה הזיכרון מהריגוש הזה. 

כל מה שכתבתי פה זה בהנחה שהסיפור לא מתפוצץ.
כשזה מתפוצץ והכל יוצא, מניחה שהמצב שונה


 

האבחנה שלך מאוד ממוקדת בעיניי, ואני ממש מצליחה להבין על מה את מדברת.
ואילו מהצד השני של הסיפור, כמי שחוותה בגידה מצד בעלה, אשר לוותה בפיצוץ של הגילוי, אני יכולה להציע את הצד השני של הריגוש הזה, ולהגיד שכאשר מתרחש פיצוץ, הדברים יכולים לפעמים להתהפך, ויש לריגוש הזה תחליף ועוד איך, אפילו די מטורף. אני יכולה להציע ניתוח שקול של העניין, ממרחק סביר של כמעט 5 שנים.
התקופה אולי הכי מרגשת בחיינו הייתה אחרי הגילוי.
יש פיצוץ, ופיצוץ זה דבר מאוד מרגש. רמת הריגוש עצומה והיא החליפה את הריגוש הגבוה שהיה בבגידה. זה ריגוש שמורכב מהמון כאב, מן הסתם, ואולי זה לא סתם. אולי כאב, הלם, חוסר ודאות, סכנה, והרגשה שכל רגע החבל יכול להיקרע... הם חלק ממה שמייצר ריגוש גבוה, סערת רגשות. אולי את יכולה להזדהות עם זה מהצד הבוגד: שחלק מהריגוש שלך בבגידה נבע גם מכאב, קנאה, כמיהה למשהו לא אפשרי, חוסר ודאות, חוסר יציבות - סערת רגשות?
אז אחרי גילוי הבגידה היה מצד אחד ריגוש שבהתחלה חדשה, יצירת זוגיות מחדש, התאהבות מחדש, רגש שלא ידענו שקיים, סקס חדש וכולי - דברים טובים, ומצד שני ריגוש שבפחד, בכאב, בכעס, ריגוש לא נעים של דברים שמתפרקים, הפתעה, הלם וכולי - זה כמו רעידת אדמה, אבל גם כל אלו הם אלמנטים של ריגוש ברמה גבוהה. זה ערבוב של טוב ושל קושי, וכל העוצמות האלה היו יוצאות דופן, והחליפו את הלהבות הגבוהות שבבגידה.
עם הזמן החיים נרגעים, אנשים לא יכולים לחיות ברמת ריגוש כזו לאורך זמן, כיוון שהיא מתישה, ואחרי כשנה ומשהו נרגענו.
אני מסתכלת לפעמים אחורה בתדהמה על התקופה ההיא ועל עוצמת הרגשות שהיו לנו.
אבל גם למדתי עוד משהו: החיים דינמיים ומזמנים לנו עוד המון ריגושים בזוגיות. שינויים והפתעות, כמו שקורה תמיד בחיים, וכל אלה לפעמים מעלים את הסערות כלפי מעלה, ואם טוב לכם ביחד, אתם מוצאים גלים חדשים של ריגוש לרכב עליהם, והם לא פחות מדהימים, הם רק פחות מתישים:)

פה בדיוק ההבדל בין רומן שהתפוצץ, לבין רומן שלא...
רומן שלא התפוצץ מאפשר לשקר להמשיך להתקיים, גם אם הרומן הסתיים. 

ללא קשר, ואני זהירה בדברי שלא יגידו שאני עושה הכללות...
בסיטואציה שאין פיצוץ של הרומן-
מכיוון שאני חושבת שלרוב נשים בוגדות מתוך צורך רגשי לא מסופק, לעומת גברים שאצלם זה יותר פיזי (אולי גם רגשי אבל עדיין הרבה יותר פיזי) לאישה יהיה קשה עד מאוד לחזור חזרה לבעל. 
כמובן שיש יוצאים מן הכלל...

את צודקת בחלק הראשון, וצודקת כולל אי ההכללה בחלק השני.
בגידה שלא התגלתה לא מאפשרת את עיבוד ושחרור הרגשות האלה כמו שיש בהתפרצות שבגילוי. את בעצם נשארת עם האירוע הזה דחוס, וכמובן עם השקר שאת נושאת, וגם לא מאפשרת גילוי של משהו חדש.
אני הכי בעד פיצוץ ומאמינה גדולה במשברים:)

ברמת עומק הניתוח, התובנות, הפקת הלקחים הכנת הלימונדה מהלימונים בהתנסחות שלך לעומת חלק מהאחרים.
אם הייתי מנסה לתמצת את רוב מה שתארת זה- התרסקות המובן מאליו.
כשאנחנו חיים עם בני זוג לאורך זמן, כלכלה, ילדים, עבודה, שיגרה.
הם הופכים במידה מסוימת לבבואה.
כשאת חולפת מול ראי ורואה את השתקפותך חולפת איתך זה הכי צפוי ומוכר.
הוא שם, הוא איתי, רק שלי, כבר מושג.
לרוב לא אטרח לטפח יותר מדי את עצמי למענו, לא אייחצן את עצמי, מה הטעם? הוא כבר שלי.
בגידה מרסקת את זה לרסיסים.
את מתארת מצב שזה העיף את שניכם מהמקום השומם בו הייתם למחוזות של ריגוש ורעננות.
אבל זה רק כי כנראה שניכם (בוודאי שאת) ידעתם לפרק את הסיטואציה, לנתח אותה, להבין מה קרה ולהרכיב הכל מחדש.
לא כולם ניחנו בזה ומבחינתם נחצו הקווים, הכללים נשברו ודי.
וכן את כל הנ"ל אפשר ליישם רק אם היה גילוי שהביא איתו תהליך משותף.
הרי בוגד שלא נתפס ולא" שילם מחיר" לא יוצא מהגדרת המובן מאליו בעיני בן זוגו וכך גם הוא עצמו לא נראה אחרת בעיני הנבגד מן הסתם.
הרי כלום לא קרה בעצם.
אם כבר הוא מהר מאוד עלול למצוא את עצמו בחיפוש אחרי הרומן הבא.
הרי זה אחלה לונה פארק של תחושות וריגושים.
הכל מתחיל ונגמר בשגרת המובן מאליו בה אנו חשים שתארת במילותייך שלך.
ההבדל הוא שאת נשמעת כמי שידעה (יחד איתו) להסתכל בלבן של העיניים למפלצת הזו שהיא הרסנית לרבים ולהפוך אותה ליתרון.
זה ממש לא מובן מאליו.
זה מצריך שניים שיודעים לרקוד את הטנגו הזה.

תודה, ואני מניחה שאפשר להגיד את אותו דבר עליך:)
אבל דווקא לא הגענו למשבר ממקום של שגרה/המובן מאליו. היו לנו בעיות משלנו, וזה די מצחיק כי פשוט שכחנו אותן. אבל הבעיות שלנו אף פעם לא היו שגרה, המובן מאליו או שיעמום. לבגידות יש סיבות שונות ומשונות.
ונכון שההתגברות על המשבר הצריכה הרבה שיתוף פעולה, אבל מה שבעיקר הציל אותנו זה אהבה והעובדה שמאוד רצינו להישאר ביחד. רצון אמיתי להיות ביחד, לא כזה של נוחות, לא ילדים והמסגרת וכל זה, את זה כבר היינו מוכנים לפרק. אלא שני אנשים שרוצים אחד את השני ופשוט מנסים להאמין שהפעם זה אפשרי.

בדיוק מאותו מקום שלאנשים עם עומק מסוים ותכנים מסוימים, הטריגר הוא גם מורכב יותר.
אצל הרוב זו השיגרה או יותר נכון המובן מאליו.
זה מתבטא בהמון דרכים כמו - הוא כבר לא ראה אותי, היא לא חשקה בי, הוא לא השקיע, היא לא העריכה אותי.
מגיע האחר שאיתו (מה לעשות) אין משכנתא, משקעים, ריב מאתמול עם הילדים.
הכל כזה קצפת ותותים.
ומשם הדרך לקשר ממכר קצרה.
כמה פעמים שמעתי את ה-אוףף זו היתה אישתי הקרציה או בעלי המעיק.
כך או אחרת בתחושה שלי אצליכם זה ניער מכם את האבק בכל צורה שנקרא לו.
שמתם תשובות על השולחן.
זה משמעותי ביותר לתיקון.
אחד הדברים שאני מזהה שהכי קשה לזוגות לצלוח בבגידה זה חוסר היכולת להבין מה היה הטריגר.
על מה זה יושב.
כי הבגידה היא רק הסימפטום למשהו, משהו עמוק.
אם אין את התובנה והתחושה שפתרנו את המשהו הזה, מהר מאוד הסימפטומים יחזרו אחרי האקמול שלקחנו.
כמה חשוב לבחור נכון את הפרטנר למסע הזה שנקרא זוגיות (:

כמו שסה נשמע, יש לך מעין תחושת ניצחון מזה שלא התגלה הרומן והסוד נשמר.
זה משאיר לך יכולת להנות מהרגעים הגנובים.
אבל צר לי להגיד לך, שבעצם את המפסידה.
מי שנתפסה, הבינה את הטעות והבינה שהבית הוא המקום הנכון והבעל הוא האיש הנכון.
בגלל שלא נתפסת ולא עברת טראומה של הגילוי, בעלך נשאר לוזר בענייך ואת לא רואה בו מישהו רציני ולכן את נשארת עם ניצחון קטן והפסד גדול.

ועל זה נאמר
מה שרואים משם לא רואים מכאן...

מה אתן חושבות ששיקמתם וטוב יותר
וצלחתם ועכשיו אתן רואות באור אחר.
כאשר יכיר הניבגד מישהי שירגיש נוח
ותהיה קשובה לו לכל מה שעבר ואז
לא בכוונה גם יתפתח רגש ומשם הדרך קצרה .
לכן הבוגדות תקבלו את אותה הרגשה
לדעתי יהיה יותר קשה ואז באמת תצטערו

אתה מדבר מתוך הכאב האישי והפרטי שלך.  וזה מאוד מובן וברור!

אך- אל תדון את חברך עד אשר תהיה במקומו!
אף בוגד לא קם ביום בהיר והחליט לפגוע בבן זוגו.  
מציעה לנצל את הזדמנות הפז שיש לך- הידיעה!  לתעל ולנתב את כל הכעס האצור בתוכך, למקומות אחרים, בריאים יותר.  לשקם את מה שיש.
תעלה שלב ברמת התודעה וההבנה של הסיטואציה.
לסלוח ולשחרר. 

אני מבין מה שאת אומרת.
יום אחד, אחרי הבדברים נרגעו אצלנו, שאלתי אותה מה נשאר לה מהעניין. היא אמרה,שחוץ מהפגיעה הקשה שעשתה לי והצער על כל מה שקרה, היה זיכרון נעים מהסיפור.
מישהו חיזר אחריה, אמר לה שהיא יפה וכד' וזה היה נעים לה.
הריגוש היה חזק, וזה משהו שהבעל לא יכול לתת אחרי 10, 20, 30 שנות נישואים.

רפי.
תעשה הפרדה....
אתחיל דווקא מהסוף...

אמרת משהו שאני לא ככ מסכימה..
חיזור, מילים יפות הפגנת חיבה ואהבה, זה משהו שבעל כן יכול ועדיף שייתן גם אחרי 20 30 שנה.  זה עניין של רצון ובחירה, לבחור באשתך על יום מחדש ולאהוב אותה.

זה שבפועל זה לא נעשה, פה מתחילה הבעיה...   

ברגע שנכנס גבר אחר לואקום הזה שנוצר, הוא ממלא את החלל הזה הרומנטי הזה, ויחד עם כל זה חושף את האישה לסקס חדש, נועז, חשיפה לדברים חדשים, למעבר שמעבר...
אישה (או גבר) שהתחתנו בגיל צעיר, ורגילים לקבוע, המוכר והרגיל, ופתאום נחשפים לעוצמות ריגוש שאין לתאר- עובדתית קשה לחזור אחורה.  נגעת נסעת.

אישה (בד״כ) היא לא טכנית- רומנטיקה, אינטימיות וסקס שמטריף את כל החושים יכול להעיף אותה לשחקים (ואח״כ לחבוט בה ככ ככ חזק ...)  

אבל ברוב המקרים אין הבדל.
נכון שנשים מונעות הרבה יותר מהראש והלב מאשר גברים.
אבל בסוף רביםח מאיתנו אינם חסינים.
וגם אם המניע המרכזי של גברים רבים כנקודת מוצא היה מיני נטו, ההשפעה הבינאישית מול האישה האחרת יכולה להיות עוצמתית ביותר.
הכל בסוף (בדיוק כמו אצל נשים) תלוי במי מולך ובמה הוא נוגע בך.
סקס טוב ככל שיהיה, אם הוא לא בעל ערך מוסף ישאר רק סקס טכני ששניה או יום אחרי נשאר רק זיכרון דוהה ולא יותר.
עם כל השאר אני מסכים איתך לחלוטין.
הוואקום הוא זה שמאפשר את הפתח הראשוני ומשם זה כבר אבוד ואתה כבר במדרון חלקלק.
למרות שגם מול הבעל המושלם ולפעמים דווקא בגלל, יכולה להיות "מעידה".
אגב ראיתי את זה גם אצל אנשים בפרק ב' וללא קשר לגיל או וותק.
זה לגמרי קשור בשני האנשים עצמם והדינמיקה שבניהם.
לצד עוד כמה דברים כמו מוסר אישי, פחד, תפיסות חברתיות שנטמעו ועוד.

מסכימה ולא מסכימה.

מכיוון שנקודת המוצא לתחילת רומן, אצל אישה,  בד״כ, ובהסתמך על דברי הנשים פה בפורום- זה מניע רגשי.  מראש, זה הצורך שהרומן בא לספק. ויש פה הסתבכות רגשית.  הדרך אחורה קשה עד מאוד! 

גבר לרוב, נקודת המוצא שלו מינית, אגו, כיבוש, פחות יסתבך רגשית- לא ייתן לעצמו,  קל לו יותר לחזור (רגשית) לאישה שבבית.

כמובן שיש יוצאים מן בכלל.

עובדתית נשים יותר נופלות רגשית. 
ולדעתי האישית, זו גם הסיבה שנשים יותר יוזמות גירושין.  הבלתי אפשרי מבחינתן לחזור אחורה.  את הנעשה אין להשיב.
 

 

את שוגה ככה רמות.
קודם כל, הסיפור שכאילו אנחנו לא נותנים ומחזקים את הזוגיות, זה תירוץ עלוב של מי שבוגד, להשקיט את המצפון שלו.
נכון שהבן זוג לא מפרגן כמו המאהב אבל זו לא סיבה לבגידה.
כמה את פירגנת לבעלך לפני שיצאת למסע שלך?
ודבר אחרון, תמיד מישהו מבחוץ שמפרגן, זה יותר ממי שאיתך כבר שנים.
כשבזמנו אישתי אמרה לי על זה שהיה לה נעים עם החיזורים, נפגעתי מאד באגו ואז היא שאלה אותי אם לא היה לי נעים אם מישהי צעירה הייתה נותנת לי מחמאות. ובזה היא צודקת.

רפי.
ברור שאלה לא סיבות לבגידה.

אך בשורה התחתונה לא ניתן להתכחש אלו מצבים שגורמים לאנשים עם מבנה אישיות מסוים (חלשים, תלותיים, נרקסיסטים ועוד שאר ירקות), לסטות מדרך הישר.  זו למשל סיבה לבגידה- מבנה אישיות .
אגב, פעם חשבתי שאדם ערכי לעולם לא יבגוד, התבדיתי.  מסתבר שערכים זה לא מספיק...

וכמובן שבזוגיות הפרגון והחיזור צריכים להיות הדדיים!
אני התייחסתי ספציפית למה שכתבת, שאשתך ציינה שהיה חסר לה החיזורים והמילים החמות.

אגב, לשאלתה אם היה לך נעים אם מישהי צעירה היתה נותנת מחמאות ענית שכן.  
אבל היית מממש ובוגד??

היו לי המון מצבים וממש לא בגדתי.
לא מזמן סיפרתי על מישהי שהתחילה איתי ברכבת. בד"כ זה היה היה עובר את המפגש הראשוני. אז במקרה הזה משכתי את זה בכמה חודשים. שלחה תמונות ורצתה להפגש. בשלב מסויים ראיתי שאין לי עניין בזה ולא בא לי להמשיך עם זה.
אז לגבי מה שאמרת על ערכים, כשמישהו ערכי הוא לא יבגוד בבן בריתו. מי שעושה את זה, אין לו ערכים ובטח שהוא לא ערכי. רק חשבת שהוא כזה.
אחרי הבגידה באים הסיפורים של חוסר תשומת לב לבן הזוג, אבל מבחינתי זה תירוץ עלוב. בזוגיות יש שניים ואם יש בעיה, מדברים ופותרים את הבעיה, לא בוגדים ואז מייללים בבכי.
לא קיבלת תשומת לב מבעלך ופתאום בגלל מישהו אחר את מבינה שהיחסים הוזנחו, תדאגי להעיר את היחסים ולא ללכת ולשכב עם מישהו אחר.
יש גם את התירוץ של "זה יכול לקרות לכולם", אז אם זה קרה לך, תעשה אחד מהשניים, או שתתאפק או שתגיע למסקנה שהזוגיות מתה וצריך להפרד. אני יודע שיותר קל להסתיר את זה, אבל בסוף הכל מתגלה ואם לא מתגלה, נשארים עם פצע פעור בפנים ולא מצליחים לחזור לזוגיות המקורית.
צטערת על החפירה

.

זה בהחלט נכון.
אבל הסיבה שתארת נכונה רק שמייחסים את זה לבגידה.
לרוב נשים יוזמות גירושין מסיבות אחרות דוקא.
נשים מתפתחות ומתעצמות מאוד בגיל מסוים.
ואז אם היא מגלה שבן זוגה לא התפתח איתה או לחילופין כבר אינו בתדר המתאים לה בנקודה הזו בחיים אליה הגיעה, היא תלך.
לגברים יותר קל לקבל את האישה שלהם כפי שהיא כל זמן שמתמלאים מספר תנאים קטן בהרבה מאלה שנשים תוכלנה לחיות איתן בשלווה.
זה בעל משמעות הולכת וגדלה ככל שגדל גם הפער האינטלקטואלי בינה לבינו.
לכן לא פעם אישה תתגרש מבעלה לאחר רומן גם אם המאהב לא נשאר בסביבתה.
פשוט כי היא גילתה דרכו שיש גם משהו אחר בחוץ שמניע את כל המנגנונים שבה ואליהם לא היתה מודעת קודם לכן.
כשמבינה שאין ולא יהיה את זה עם בעלה.

כלומר לדבריך... הרי כל מי שבגד- לא ערכי.
לא היה מעולם.  התחתנת ואתה חי כיום עם מישהי לא ערכית.

אני דווקא חושבת שלפעמים אם אדם- ערכי ככל שיהיה, נכנס לאיזשהו מצב בחיים, עם למשל מבנה נפשי חלש.  לא פיתח את החוסן נפשי שלו. אחד כזה בקלות יכול ליפול לידיו של איזשהו נרקיסיסט שיידע לשחק את המשחק. 

מאמינה שאותו אחד ערכי, עם איש מקצוע טוב, לאחר החלמה רגשית, יוכל להיצמד חזרה לערכים ולגבולות שלו.  

כמובן מסייגת ואומרת שברור שיש כאלו לא ערכיים/לא מוסריים בוגדניים וכו וכו.

נכון, מסכימה איתך

לגבי אישתי, היא ערכית בהמון דברים, בעיניין הזה היא פישלה.
אני איתה כי זה כמו שתארת, נפלה לדבר ולא מכוונה רעה.
היא הכירה בטעות שעשתה והיום אני יכול להיות איתה כי הבנתי שהיא רצתה לשכוח בכל הסיפור.

אם זה קרה פעם פעמיים שלוש.
אפשר להגיד נפלה וכן ערכית בשאר.
אהל רומן של שנה ויותר
זאת אישה שקרנית שחקנית בהצגה
ורימתה וגם בטח ביזבזה כספים משותפים
וזמן שיכלה לטפל בבית בילדים בבעל שלה
ולא אהבה את בעלה כי מי שאוהבת
לא תעשה כזאת טראומה לבעל שלה
היא פשוט שיחקה משחק לא הוגן
ומי שנשאר שם כין לו אלטרנטיבה יותר טובה אחרת יקום וילך.
שורה תחתונה ערכית היא לא

טעות בידך.

אתה ממש לא מבין הסיטואציה..
ברגע שנכנסים לזה, קשה מאוד לצאת, נכנסים לשכרון חושים, במיוחד חלשי האופי האמפטים.

דווקא הייתי אומרת שאם אדם נכנס לזה פעמיים שלוש, ומצליח לסיים מיוזמתו, וואלה... זה אדם בשליטה שמודע למעשיו..דווקא ממנו צריך להיזהר. 

ציינת פה משהו שאשמח אם תרחיב-
שלגברים יותר קל לקבל את הנשים שלהם כל זמן שמתמלאים מספר תנאים קטן בהרבה מאלה שנשים תוכלנה לחיות איתם בשלווה..

למה הכוונה? ועל אילו תנאים מדובר?
מעניין אותי

כמובן שהכל סוג של הכללות כך שיש מי שזה יקפוץ לא נכון.
איך שלא אכתוב את זה, זה לא ישמע טוב
ובכז...
אולי זה אבולוציוני אבל לגברים רבים קל יותר ואף רצוי שבנות זוגם תהיינה פחות חזקות מהם.
כשהדבר לאו דוקא מתבטא בחוזק פיזי כמובן.
גברים לא מעטים יחושו מעט מאוימים מאישה שהיא חכמה מהם, מרוויחה יותר, מוחצנת יותר וכו.
כשלאישה למשל כשזה מגיע מצד הגבר שלה, זה נכון לה שיש דמות חזקה לצידה הן מנטלית והן אינטלקטואלית.
הדמות שאפשר להישען עליה.
תוסיפי לכך את העובדה שגברים מונעים מאוד מהאספקט הוויזואלי ותקבלי מצב שבו יותר גברים מאשר נשים יסתפקו באישה נאה ולא "מסובכת" מדי.
משהו שלא מאיים עליהם ואפילו פשוט מספיק להם.
כמובן שיש גם אחרים וכאלה שירצו את המקבילה שלהם אבל באחוזים לא תראי הרבה גברים שמתגרשים מנשותיהם רק כי הן אינן "מדברות את שפתם".
בהסתכלות שלי על כל התמונה, ראיתי לא מעט נשים שבגדו עם גברים שבאריזה שלהם הכוללת הם פחות "נוצצים" מהבעל אבל אותם גברים ידעו לראות אותה, באמת לראות.
כאשר גברים חיפשו והתחברו לרבדים אחרים ונשים שהעניקו דברים שאין בבית.
או סתם כי זה היה זמין.
בסוף כנראה זה בהתאם למידת המורכבות של הגבר ושל האישה כמובן.
אבל באחוזים ניכר ההבדל.
אם לחדד את זה קצת יותר.
לגבר קל יהיה יותר לחיות לצד אישה שמבינה אותו פחות ובלבד שתהיה שם תמיד לצידו ובשבילו.
כאשר לאישה יש קצת יותר בוויש ליסט בשלב מסוים מהגבר שלה.
אנחנו בעידן של שיתוף וחלונות ראווה, כך שקל יותר לראות שישנם דברים אחרים בחוץ ומה שהיה נראה פעם כ "זה מה יש אצל כולם" כבר לא ככה יותר.

תודה על התשובה המפורטת

באופן כללי, לגבי החלק הראשון,
בכל זאת אנחנו חיים בעידן שנשים מצליחות יותר, קרייריסטיות, דומיננטיות יותר, מרוויחות יותר.  
הרבה זוגות כיום מתחתנים בגיל מאוחר יותר, כך שהגבר מודע לפרטנרית החזקה שלו, שאולי באותו רגע היא ״פחות״ ממנו, אבל בעלת פוטנציאל גדול לפרוץ..יותר ממנו. וזה לא מאיים עליו.
לכן קצת לא נוח לי עם האמירה הזו באופן כללי.

באופן יותר ממוקד לגבי הנושא שלנו, למעשה מה שאתה אומר (תתקן אותי אם אני טועה) שלמעשה שרוב הנשים שקשה להן ״לחזור״ לבעל (אם אחרי בגידה או בכלל), הן המצליחות יותר (לעיתים יותר מהגבר), בעלות קריירה,  שמחפשות בחוץ את האלפא, בעל הגירוי האינטלקטואלי והמנטלי שמבין אותן, ולכן קשה להן לחזור למוכר בבית, לעומת גברים שזו לא סיבה עבורם לחפש בחוץ,  טוב ונוח להם עם הקיים בבית.   
מעניין.  האמת אולי...

אז בכל זאת, באיזה מצבים גברים כן ייזמו גירושין??
אם לא קשה להם להיפרד מהמאהבת, גם אם מתאהבים. 
ובסך הכל עם האישה בבית נוח וטוב. מסתפקים בקיים.

לגבי יתר הדברים שכתבת חושבת שמסכימה

בחרת קצת להיצמד למצליחות והקרייריסטיות בכל הנאמר (:
אני התכוונתי בקשת הרחבה יותר של חוזקה.
גם לנתונים מולדים וקיימים באישה ולא כאלה שבהכרח יושגו בהמשך.
אולי יתפתחו בהמשך מתוך בגרות ובשלות, לצד הבנה שבן הזוג אינו בהכרח מרכז עולמן כפי שחשו בגיל צעיר.
אגב גם היום אנחנו נישאים בין 20 - 25 גם אם באזור המרכז זה השתנה מאוד.
ובגילאים הנ"ל הקריירה והגיבוש העצמי עדיין לא שם.
שוב כמו שאמרתי, זה באחוזים ובקבוצות ולא באופן גורף.
בנוסף יש תהליך איטי של קבלת האישה חזקה ושוות הערך גם אצל גברים במגזרים בהם קדה היה להם יותר עם זה.
אנחנו נחשפים למציאות שמכתיבה את זה.
שלא לדבר על היתרונות הכלכליים שזה מעניק שמחליקים את היותה חזקה בגרון של אלה שזה קשה להם.
לאחוז גבוה יותר של גברים מאשר נשים יהיה קל יותר לקבל את האישה שלהם חלשה יותר מכל הבחינות.
יסלחו לי הגברים כאן אבל בתוך עמי אני חי ורבים מהם פחות עסוקים בענייני הנפש ושיחות יחסים לתוך הלילה.
אישה שמרגישה שבעלה לא מבין אותה ואת מילותיה או שאלה כלל אינן מעניינות אותו תפתח תסכול.
בוואקום הזה עלול להיכנס האחר המבין והמכיל.
אגב הרבה גברים מודעים לכך ו"צדים" באמצעות המנגנון הזה נשים בתקופות חולשה.
לענות מה אני חושב באשר למה יגרום לגברים להתגרש זה קצת מסוכן (:
אבל בגדול זה אגו, לחץ משפחתי אם יש כזה, תחושת זלזול מתמשכת, חוסר משמעותי בסקס.
משהו מאוד מטלטל שלוקח לו את תחושת הביטחון בקן הבטוח והחם.
וההבנה שכל זה גם לא יחזור.
לפעמים מישהי אחרת בה התאהב ומבטיחה לו עולם חדש כשבבית רע.
שוב וגם זה אבולוציוני.
גברים מאוד רכושניים למה ששלהם ולא ימהרו לשחרר אותו לעולם גם אם הוא כבר פחות טוב להם מכשהיה.
טוב זה ממש על קצה המזלג כי זה לא הוגן לומר שזה כ"כ פשוט.
אבל עוד נקודה מאוד חשובה.
לגברים מאוד קל להתבלבל בין תשוקה להתאהבות.
התשוקה מפעילה את אותם מנגנונים במוח ויכולה לשמר קשר בזכות משיכה חזקה בלבד (כמעט).
לכן לא פעם גם גבר יתגרש כשאישתו השתנתה לו ואיבד את המשיכה אליה.

אתחיל דווקא מהסוף..
מקריאתי לאורך השנים בפורום הזה, דווקא נראה כי תמיד הנשים מאוד מתייסרות פה כי המאהבים יודעים טוב טוב להפריד ולא נופלים בהתאהבות. כלומר הם יודעים טוב שזו תשוקה ולא יותר מזה ואפילו שולטים בזה.
עוד לא יצא לי לקרוא פה על גבר שבור נפשית, כדורים, טיפולים ועוד..

לגבי גברים רכושניים מאוד מסכימה איתך, יילחמו מאוד על הבית שלהם.  לעיתים נראה כי לנשים יותר קל לשבור את הכלים ולהגיד די.

מבחינת סיבות להתגרש אצל הגברים- בגילים שלנו לחץ משפחתי כבר לא רלוונטי.
חוסר סקס- הם בהחלט מוצאים פתרון לזה- מענה בחוץ.
תחושת זלזול מתמשכת ואגו- זה בהחלט אפשרי כסיבה.

קשת רחבה של חוזקה?  
יש חוזק פנימי באופי
וחוזק/עוצמה בהישגים בקריירה
פספסתי משהו? (גופני ברור שצריכה להיות התאמה)

מניחה שגבר ירצה שהאישה שלו תהיה חזקה באופייה, לא עלה נידף,  לא אישה תלותית.
לכן התייחסתי לקריירה ולכסף, כי זה החוזק ההגיוני אולי שיכול לפגוע באגו של הגבר.

ולגבי גיל נישואין?  נראה לי מוגזם 20-25.
אולי אצל דתיים.
אצל חילוניים רוב האנשים שבסביבתי שמכירה נישאו סביב ה-30, אפילו הרבה אחרי.

הרי הסכמנו שיש הבדל מהותי בהתמודדות בין נשים וגברים.
גבר שהמאהבת שלו נטשה אותו לרוב לא יכנס לכתוב כאן מכל מיני סיבות.
זה לא אומר שהוא לא שבור לב.
ישנה כאילו לגיטימציה לא כתובה לאפשר לאישה לבוא חלשה בוכיה לפה ואף תקבל יותר אמפטיה מאשר גבר שזרקה אותו מישהי.
אם תשימי לב במקרו זה הכל קשור ומתחיל ונגמר באותו מנגנון של התמודדות והתנהלות.
בין אם בזוגיות חוקית ובין אם לאו
זה כן מחזיר אותו לזרועות אישתו להתנחם.
לא יודע כמה אנשים מגיעים לטיפול תרופתי בגלל זה באמת אבל מכיר לא מעט גברים שנשבר להם הלב מאובדן האישה שאהבו (יש לא מעט כאלה) מבלי שביטאו זאת ברבים ורק בשיחה של אחד על אחד זה יצא.
כך שזה קיים.
בנוסף...
זה תלוי בניסיון של אותו בחור ומה הוא חווה טרם הנישואין עד שפיתח עור עבה יותר.
גברים רבים ברומן הראשון שלהם נשאבו מאוד לתוך מערבולת הרגש, במיוחד אם נשותיהם הן הראשונות שלהם.
רומן כזה פותח להם את העולם מחדש בהרבה מובנים וישנה התאהבות.
לאחר שיברון הלב הראשון השני הם מתקהים.
גם מבינים שלהיקשר ריגשית גובה מחיר יקר מדי אז למה?
וכן, מכיר גם נשים כאלה שלא תיקשרנה ותבחרנה לחוות מבלי לשלם מחיר או להיות חייבת משהו למישהו.
שוב, ניסיון וצרכים.
נשים שוברות יותר בקלות.
לא כ"כ בקלות.
הפורומים מלאים בנשים שמחפשות עצה להצלת הנישואין שלהן.
אישה תפרק כשהגיעה לתובנה עמוקה שזה הכרחי.
נשים גם תוכלנה לראות אל האופק כאשר גבר יותר כאן ועכשיו.
חוזקה בהחלט מתבטאת גם באינטליגנציה.
אישה חכמה ומפוכחת גם יותר מודעת למה נכון לה, יודעת לנתח את המציאות ואת הסובב אותה.
זו חוזקה מול בן זוגה שהיה שמח שתתפשר על מה שיש (במידה והיא לא).
אממ לאחרונה ביקרתי בספירה מהירה בכ 8 חתונות, אף לא אחת מהן עברה את גיל 26.
מזל טוב (:

תודה על התשובה המפורטת.
הנושא הזה עלה פה רבות בעבר...
והיתה חסרה דמות גברית שתיכנס לכזו רזולוציה ( : 

אותו גבר שחווה שברון לב פעם פעמיים, והחליט לא להיקשר רגשית יותר.
 זה באמת בשליטה אצלכם??

תבוא מישהי מהממת מכל הבחינות... איך שולטים בזה??
הרי כתבת שזו דינמיקה בין שני אנשים שונים וגבר כן יכול ליפול בזה.

הכל בחיים יחסי.
נכון שעם הזמן ועם החוויות נוצרת קהות חושים.
אבל את מתארת מצב שובר שיגרה.
כל אחד מאיתנו יש לו פחות או יותר את המתאים שלו, את המגרש בו הוא מתנהל בהתאם ללא מעט תנאים.
שם הוא מכיר, יודע מה הוא יכול להשיג ומה פנטזיה כמעט.
במידה ונכנסת למגרש מישהי מליגה אחרת בערך כמו שתארת, בהחלט יתכן מצב של טלטול.
אבל במצב שכזה בו הגיעה מישהי כ"כ אטרקטיבית ומתאימה, הוא גם עלול להגיע להרבה יותר מהתאהבות.
אפילו מחשבות על לפרק הכל ולהיות איתה, שתהיה שלו.
בנינו... זה נדיר שזה קורה ומאופיים של דברים נדירים, התנאים הרגילים אינם חלים עליהם.
קצת כמו בסרטים בהם הדון ג'ואן השכונתי מדלג מאחת לאחת כאילו כלום ואז מגיעה האחת שחודרת אותו.
זו לגמרי לא סיטואציה תלושה מהמציאות ובהחלט עלולה להתרחש.
בסוף אף אחד לא באמת חסין לחלוטין.

תודה : )

אני חייל עוד 5 חודשים משתחרר והיה לי השבוע כנס משתחררים של חמישה ימים שבו הכרתי מישהי חמודה הבעיה היא שאני מאוד מאוד ביישן ואין לי כזה הרבה ביטחון עצמי שלא לדבר על זה שאף פעם לא הייתה לי חברה לפני אז במידה והיא תכתוב חזרה שהיא גם רוצה לפתח את הקשר אני לא אדע איך להתנהל ומזה אני מפחד, בקיצור ביום שהקורס נגמר אז שלחתי לה עוקב באינסטגרם ותוך שעה היא החזירה לי (אני לא מבין בזה אז אני לא יודע אם זה הנורמה היום) ועכשיו אני מתלבט קשות אם לשלוח לה הודעה על מנת להמשיך לפתח שיחה ולהגיד לה איך אני מרגיש, בלי קשר אני דתי שומר שבת , היא לא שומרת שבת ויש לה קעקוע ובאמת שלא אכפת לי משני הדברים האלו כי היא בדיוק הטעם שלי ואני פשוט לא מפסיק לחשוב עליה ואז אני מפחד שבמידה והיא תגיד לי שגם היא רוצה לפתח את הקשר אני מפחד מהתגובה של ההורים שלי

תשלח. תשלח. תשלח. לא מתים מזה. מקסימום תקבל לא. מקסימום תגמגם.
אבל אם לא תתחיל ליזום, לא ישתנה שום דבר.
ואם היא תגיד לא, תראה בכך תרגול לפעם הבאה שתפגוש מישהי שמוצאת חן בעינייך.
אתה חושב יותר מדי על מה יקרה אם... ועד ההורים שלך הגעת כדי למצוא תירוץ למה לא:) יאללה תהיה אמיץ ותשלח.
בהצלחה:)

תודה רבה על העצה שלחתי לה