היי , נשואה 16 שנה , בעלי תמיד היה קנאי אבל לא כל כך השפיע על הזוגיות , בשנים האחרונות הקנאה הולכת ומתגברת ברמה אובססיבית עד כדי כך שבעלי בטוח שאני בוגדת בו , אני לא טיפוס כזה , אני ממש טיפוס בייתי וכל מה שחשוב לי זה הוא והילדים , במעט מאוד היציאות שיש לנו תמיד הוא מוצא ״אירוע״ שכביכול אני הייתי לא בסדר , ״חייכתי/קרצתי״ למישהו וזה פשוט לא קרה , אני מתחילה להאמין שהוא הוזה דברים מרוב קנאה , מה עושים ? 
הוא עקשן , מלא באגו ולא מודה בטעויות . 
לא מאמין לי ויהיה לי קשה לשכנע אותו בטיפולם זוגי . 
אני כמעט ולא יוצאת לגיבושים עם העבודה כי הור עושה פרצופים וכשהיה גיבוש במלון לא הסכים לי ללכת . 
מה אני יכולה לעשות ? 

אין בכלל ספק שזה מצב לא בריא ונעים.. לחיות ככה תחת חשדנות וזכוכית מגדלת.

את אומרת שהוא תמיד היה קנאי וזה החמיר.
ניסית לדבר איתו? להבין למה זה החמיר?
אולי זה משהו מהבית, דברים שחווה מההורים בבית?
התקשורת פה ובכלל בזוגיות מאוד חשובה.

חשובה פה ואף הכרחית המודעות העצמית שלו להתנהגות שלו, עם רצון  לשפר ולתקן.
. 
אם לא מסכים ללכת לטיפול, תשקלי אולי את לקחת מטפל שיתדרך אותך. 

גם אם אלך למטפל יהיה לי קשה להעביר את המסרים , הוא לא פתוח לקבל ביקורת .״הבעיה לא אצלי״ זאת בטח תהיה התשובה.
הוא מאוד אוהב אותי את המשפחה , האם זה יהיה נכון להעלות אופציה של פרידה כדי ״לזעזע״ ? חשבתי גם על להציע לו שנערב מישהו מהמשפחה ששנינו סומכים שיגשר .
האם שתי האופציות נכונות ? 

קשה לענות מרחוק מבלי להכיר את הנפשות הפועלות.  
את מכירה אותו הכי טוב ויודעת מה יכול לעבוד איתו טוב.
אני באופן אישי לא חושבת שעל אדם קנאי צריך להפעיל ״איום״ פרידה שייגע בנקודת החולשה הכואבת שלו ויוכל להביא אותו למקומות לא טובים, קיצוניים.
הייתי מנסה אולי מישהו קרוב מהמשפחה/ חבר טוב שיש לו את יכולת להתקרב אליו ולדבר על ליבו.

תבדקי אם גם לך יש חלק. אולי את טיפוס פלרטטני?
אם זה באמת מה שאת מתארת שלא היו דברים מעולם אז קנאה כזאת מגיעה מחוסר בטחון עצמי. הוא כנראה מרגיש שהוא פחות ממך.
הוא צריך טיפול ואם הוא לא מעוניין ללכת לטיפול זו באמת בעיה. תשקלי את המשך היחסים כי קנאה חולנית יכולה להגיע למקומות אפלים.