בוקר טוב אני בן 43 אשתי שנה פחות. יש לנו 3 בנות אחת חטיבה שתיים יסודי חיים טובים זגיות טובה מצב כלכלי ממוצע. אבל צערי בכל השנים האחרונות אשתי פשוט לא רוצה לשכב אולי פעם בחודש וחצי חודשיים .שנינו ניראים טוב מיתאמנים אני במכון כושר היה בסטודיו אבל כל מה שאני מנסה פשוט לא  הולך. פעם אחרונה שכבנו אולי ליפני חודש וחצי שבוע שעבר היה לנו בית ריק שישי שבת היה  לנו כיף צפינו בסרט רומנטי קומי היה כיף הסתיים הלכה לישון טוב אמרתי לא הפריע היה לא בקטע בבוקר ניסתי גם לא הלך. בעבר דיברתי איתה על זה היה אמרה למה אתה יושב עם סטופר ובודר מתי שכבנו בפעם האחרונה אני אומר שאיך אפשר לא ליראות את זה יש לי צרכים גם לך מה את לא רוצה אבל היה מתעלמת .אחרי שישי שבת פשוט אין לי חשק ביכלל לדבר איתה אני מתוסכל וגם לא רוצה לריב ולהפוך את הבית על זה וגם לדבר לא יעזור כי כבר דיברנו מספר פעמים . אנני מתוסכל לא יודע מה לעשות אשמח לעזרה 

אענה לך בתור אישה שנשואה 15 שנה והמצב אצלי זהה.
אני גם כמו אישתך יכולה לא לשכב עם בעלי חודש - חודשיים ואם לא היה מפריע לו אז גם בכלל לא.
אולי פעם בחצי שנה.
אני חושבת שזה קשור למשיכה ולמתח המיני שכבר אחרי כל כך הרבה שנות נשואים לא קיים.
המתח המיני הזה קרה לי כשהייתי בנוכחות גבר אחר , אבל מול בעלי אני מאוד קרה.
עושה את זה רק בשבילו , מכריחה את עצמי לתת לו מגע חם כי הוא באמת אדם טוב ואוהב אותי ועושה המון למעני , אבל זה באמת לא בא לי בטבעיות או בכיף.

תודה על התשובה הכנה . יש מצב שאת צודקת אז חושבת שזה קשור למשיכה למישהו אחר ? ומה אני אומר לעשות אני ניראה טוב מתאמן בכושר והיה בדיוק כמו שאמרת אז מה עושים לדבר לא עוזר ואני מבואס האמת כל השבוע הזה אני פשוט מצוברח אדיש כזה מנסה להיות בשקט לא להיתפוצץ על זה ובאמת מעולם לא צעקתי על הנושא תמיד זה היה בקטע של לדבר לשוחח אבל זה לא עזר . איך אני תןתר אם אפשר ביכלל ומה אני עושה ?

מחזקת ומכפילה את דבריה של רוי.
יותר מזה, גם רמת המשיכה בהתחלה לא הייתה בשמיים מבחינתי, אבל ההתחלה והסקרנות הוסיפו איזה אלמנט מושך.
אני לא אישה קרה, ולדעתי רוב הנשים הנשואות מעריכות ואוהבות יחסי מין ברמה זאת או אחרת אבל כשזה חלק מנישואים, משהו משתבש שם. לנשים, שזקוקות לתשתית חושנית, פסיכולוגית ורגשית מסויימת שלא ממש מתרחשות בנישואים מתייחסות למין כמטלה שיש למלא כדי לשמור על שקט תעשייתי, כדי לא לאכזב את הבעל. ויש לא מעט, שהבעל לא משאיר ברירה. שהמתח, הלחץ הנפשי, הפרצופים והנסיונות מתישים את האישה והיא פשוט נכנעת ללחצים. סוג של יחסים בכפיה גם אם הוא לא משתמש באלימות פר סיי. בלי הסכמה, בלי הדדיות.
אל תצפה לשיפור, אלא לדעיכה מוגברת. אבל זה המחיר של היציבות והמשפחתיות שהיא היתרון בנישואים. גברים, אין מה לעשות, יכולים להתגרות, לקיים ולגמור גם בתא שירותים מצחין בתחנה המרכזית .. הולכים יותר על כיוון של כמות ולא איכות...

לצערי את צודקת.
זו השיגרה והשחיקה שגורמת את זה.
זוגיות מתקבעת בין שני אנשים שבמשך שנים מתנהלים זה מול זו בדיוק אותו דבר ומניבים בדיוק את אותן תוצאות.
כשגברים יותר מכניים ונשים יותר מושפעות מנטלית הפערים רק גדלים.
תמיד אגיד ואחזור על כך שמי שרוצה לשנות משהו בזוגיות הוא צריך לשנות את עצמו קודם כל.
לשבור את המעגל הקבוע הברור המונוטוני.
דיברנו על משיכה והבחור אמר בתגובה "אני דוקא נראה טוב" כאשר לדעתי הוא מפספס שמשיכה מצד אישתו אינה בהכרח ממראהו.
כמה פעמים ראיתם אישה שעזבה בעל או בגדה עם אחר שנראה הרבה פחות טוב.
משיכה היא משהו הרבה יותר עמוק ומפעיל אותנו לא פעם ממקומות יותר מורכבים.
ביטחון, אינטיליגנציה, שליטה עצמית, תקשורת, הענקת זכות בחירה, חיזור מכבד ועוד.
סקס טוב זה סקס שאתה מקבל ולא לוקח.
כשאתה מרגיש שהיא איתך בזה כל כולה.
למה שהיא תרצה אם זה הפך לנטל?
עם מישהו אחר היא עושה מבחירה.
לשחרר.
גם אם זה קשה.
לקחת לאחור לתת לאבק לשקוע.
ללמוד את הנקודות שנכון לגעת בהן דוקא בנפש שלה, לגרום לה להרגיש אישה ולא רק אישתך המובנת מאליה.
יש מי שתרצה שקט וחופש ויש מי שתרצה הבעת חיבה וחום עוטף.
להתעניין בה גם סתם כך באמצע היום, להראות לה שאפשר להיות יחד קרובים בלי שזה בהכרח יגרר ל-נו בואי נשכב.
לא, לעולם לא הוא לא יהיה מרגש כמו מישהו חדש לגמרי אבל כן אפשר לשנות את איך שהיא רואה אותו ולעורר את מה שכן היה פעם בתוכה מולו.

דבר ראשון תודה לכם על היתייחסות לנושא שלי השכלתי. עכשיו ביגלל כל מה שכתבתם אז בשישי בבוקר אחרי שהילדים הולכים לבית הספר אנחנו משתדלים לשבת בבית קפה. איך אני מעלה את הנושא אם יש טעם מצד אחד אמרתם שחיקה או משיכה שלה לאדם אחר ולהתייחס יותר ליהיות קשוב יותר אבל עכשיו מה לעשות לדבר איתה על זה לישאול מה מציק לה? לישאול אם היה נמשכת אלי או למישהו אחר? לא לדבר על זה ולנסות להישתפר? אשמח לתשובות ואפשר לדבר חופשי בלי לעדן את הדברים. תודה לכם

היי,
כשכתבתי לך על מתח מיני ומשיכה לאדם אחר זאת ממש לא בהרכח חייבת להיות הסיבה שבגללה אישתך לא יוזמת, אלא הבאתי דוגמה לכך שעם גבר אחר אפשר מאוד לרצות את המגע והסקס , לעומת הבעל בבית שאיתו אני מעדיפה שהיה הולך לישון בחדר אחר.
ובאמת שאין קשר למראה, כמו שמאור כתב לך - אנשים נמשכים לא רק למראה , אלא לאישיות עצמה.
בעלי נראה מדהיםםם , אבל הוא מכבה אותי כי הוא אדם אפור ומשעמם , לעומת הגבר שהייתי איתו בקשר שנראה פחות טוב , אבל איתו הייתי מגיעה לירח ( ואני בכלל לא מדברת רק על סקס) היו לנו שיחות עמוקות, חברות טובה , שיתוף , צחוק בלי סוף, פשוט הייתי אני.
חייבת לציין שכבר שנים רבות לפני שהכרתי את אותו הגבר כבר לא יזמתי ולא רציתי סקס עם בעלי.
זה פשוט נעלם יחד עם השנים והשגרה.
לגבי מה לעשות מחר בבית קפה - תדבר איתה על מה שמפריע לך , אבל אל תצפה שמשהו באמת ישתנה.
זה כבר כל כך מתקבע אצלנו , שהיא תכבד את בקשתך לתקופה הקרובה ( במקרה הטוב) ולאחר מכן שוב תחזור לדפוס הקבוע והרגיל...
אבל תנסה ...

Wow כן קשה לי לעכל את זה. כי בבית הכל טוב כיף אני אדם מאוד מצחיק חוש הומור מפותח וגם היה אנחנו צוחקים הרבה רואים סדרות ביחד אבל כמו שאמרתם למרות שבבית החיים שלנו באמת תותים עם הרבה צחוקים ודברים משותפים היה רואה את זה שונה שזה מגיע לאהבה יחסים. אני חושב שאני העמוד בכל מה שאמרתם גם עם באמת היה בהלם אבל אני באמת אדבר איתה מקווה שהיה תאמר לי את האמת ואיך היה מרגישה כי כאשר אדע את האמת לפחות אדע להשלים עם המצב ולא כל אנסה לנתח כל דבר או לפרש את זה בצורה מסויימת. מקווה שהיה תהיה כנה איתי.

אל תהיה מאשים או מתלונן.
אף אחד לא אוהב שמקטרים עליו שהוא לא בסדר.
תהיה חבר, דבר בנועם ומהלב.
וגם זאת רק אם הנושא כמעט ולא עלה, אחרת זו טחינה של הנושא שוב.
נכון יותר למצוא היכן הקשיים שלה ולנסות לשנות דברים.
אם פעם זה היה אחרת, אפשר להחיות את זה לאט לאט ובחכמה.
כמו שרוי כתבה בצורה מאוד נכונה ומרגשת, תנסה לגלות היכן הדברים שמכבים אותה ולשנות אותם.

אתם מתארות את המצב שלכם שאבד החשק מהבעל אחרי שנים של נישואים.
מה לגבי הצד השני?
אתם לא חושבות שלבעל לא פחות קשה?
אחרי כל השנים, כמה תשוקה ניתן ליצר לאותה אישה?
גם הבעל היה מת לקצת ריגוש וקצת שינוי.
לנו גם די מתיש לחזור לזה לא בא לי, זה אני לא עושה וכד'.
גם לנו לכ כיף עם אשה שלכ נהנת בחברתנו.
גם אנחנו שותקים בשביל הזוגיות ושלום בית.

גם אתם משעממות רצח.
גם אנחנו היינו מתלהבים ליד מישהי אחרת.
אז בואו ואל תעשו מעצמכם קדושות מעונות. כולנו באותה חבילה.
תאמינו לי, אפשר לפתוח את הנושה עם הבעל ולהגיע להבנות וליצר דברים חדשים ומרגשים.

אני מבינה ומקבלת את דברייך.
הרבה גברים נמצאים בקשרים אפורים ומתסכלים ונשארים רק לשם השלום בית. חבל ועצוב לי על כך.
כי בואו נהייה כנים , אישה שלא נכנסת למיטה ברצון עם בעלה , היא אדישה כלפי הזוגיות , אין לה ריגוש איתו והיא עושה את זה , אך ורק למען סיפוק צרכייו של בעלה ושלא תפרוץ מריבה בבית , וככה הסקס גם נראה - מהיר ומשעמם ומתסכל.
אף שיחה עם בעלה לא תדליק לה את ניצוץ התשוקה שנכבה איפשהו כשהילדים נולדו.
אחר מתאר מצב שקיים אצל הרבה זוגות ששני הצדדים נשארים ונלחמים בכוח בעצמם ובתשוקות שלהם כדי שהבית ישאר יציב.
אבל בסופו של דבר , אני מאמינה שאדם צריך לחיות את חייו למען עצמו ולבחור להיות במקום שטוב לו ולא למען הילדים או השלום בית . הילדים יגדלו , יקומו ויעזבו ואז אתה נשאר עם אישה שאין לך איתה חיבור אמיתי והמטרה שלמענה נשארת בבית כבר לא קיימת .ואז אתה מבין שהזמן שחלף כבר לא יחזור , ועכשיו כבר יש נכדים , כלות וחתנים , אז זה ממש לא הזמן או לא נעים להיות עצמך באמת , אז אתה שוב נשאר, ומשלים עם המצב ש" זה מה יש " .
חבל שאנשים מוותרים כך על חייהם.
הייתה לפני שבועיים בערך כתבה על מונוגמיה ועל אנשים שבחרו לפתוח את הנישואים.
העלו שם טענות מאוד הגיוניות למצב - זה מאוד טבעי ונורמלי שאחרי 15 שנה ויותר כבר הבן זוג שלידך ישעמם אותך , התרגלת אליו , גם אם הוא מאוד ירצה , הוא לא באמת יכול לחדש לך משהו לא באופן מיני ולא באופן אישי, אז אנשים בוחרים לפתוח את הנישואים.
דרך אגב, אני לא בעד פתיחת הנישואים , מי שלא טוב לו שיקום ויתגרש ואז אתה באמת יכול להיות עצמך!

אחרי כל מה שכתבת, למה את שם?
הכיל קל לקטר, יותר קשה לעשות.
כנראה שבכל זאת יש משהו.

עמדנו כבר להתגרש כי לא יכלתי עוד לחיות בהצגה הזו.
ניפרדנו לגמרי והיינו פרודים.
בלחצים אדירים של המשפחות מסביב הלכנו לטיפול וחזרנו לתת צאנס.
הוא באמת עושה הכל להשתפר ואני באמת שניסיתי ליזום , ניסיתי להיות שם בטוב , מספרת לעצמי כמה שאין כלום בחוץ ובבית זה הדבר האמיתי, אבל זאת הצגה.
אני שוב מרגישה שזאת לא אני .
שוב בכוח למען הכל חוץ מלמעני .
וזהו.
נמאס.
התעייפתי מלשחק.
אני מתכננת לסיים את זה בזמן הקרוב.
מאוד רגישה לילדים שכבר קיוו שאנחנו חוזרים שוב להיות ביחד.

לעשות שינוי כזה צריך הרבה כח ורוח במפרשים.
מכיר לא מעט שהיו צריכים קודם למצוא את ה"דלת" ורק אז להתחיל בתהליך היציאה.
לחילופין בגדו כדי להיתפס ולגרום למציאות להכתיב את הסוף.
אני רומנטיקן מושבע, חושב שאם פעם היתה אהבה לבני הזוג, אפשר למצוא משהו לעבוד איתו.
אולי אפילו לקחת פסק זמן לבדוק את הלבד ולחשוב.
אבל אם בכל ליבך את מבינה שזה גמור, אני לא חושב שצ'אנס כלשהו מוצדק.
כל אחד רוצה לאהוב ולהיות נאהב וזה אומר שגם הצד השני חייב לגרום (לא רק לאפשר) לך ללכת.
אילו האישה שלי תאמר לי בכל ליבה, בשעת שיח כן מליבה שאינה אוהבת ושמבחינתה זו קליפה ריקה.
שלא טוב לה לצידי.
לא משנה כמה גדולה תהיה אהבתי אליה, אני אלך!
פשוט אקום ואלך מבלי להביט להסס.
אין מתסכל ומכאיב מהתסכול היומיומי שבריחוק, בקור המתמשך.
באנרגיה הקושרת הזו ותחושת הבדידות.
כן, זה מסע ארוך ומתיש, כזה שלא פעם נשברים ואומרים לעזאזל, לא שווה את זה.
אבל למי שאצלו זוגיות בלב ובנשמה היא צורך, אין בכלל ברירה.
בסוף היום להיכנס למיטה חמה ואוהבת זה המון אם לא הכל.

עם כל הכבוד לגברים שמשועממים, גבר שלא מעוניין ביחסי מין,משעמם לו , אולי עייף, או לא מרגיש טוב או עצוב - לא תוכל להכריח אותו לקיים יחסי מין גם אם ימות העולם כי טכנית זה לא יתאפשר. לא חושבת שאישה תתחיל לגהור עליו אחרי שנרדם, או כשבפירוש לא בא לו, ולנסות להחדיר גבר רפוי אותו לתוכה, בציפיה שהוא יאפשר זאת.

לאישה, לעומת זאת, אפשר לחדור גם אם היא נמצאת בכל אחד מהמצבים הנ''ל. מקסימום קצת רוק והופ...

והיא אישתך, היא חייבת. היא יודעת שאתה עובד קשה, היא יודעת שהיא לא חיית מין והיא יודעת שהיא מותשת. אז היא תסכים, כי היא מרגישה שזה המעט שהיא יכולה לעשות. כי ככה אנחנו עדיין חושבות - שלמרות המאמצים שלנו והתרומה לתא המשפחתי, בסוף זה מה שיזכה אותנו שביעות רצונו האמיתית של הבעל.

אל תזדעזע , זה לא נעשה באלימות פיזית, וכן אנחנו מאפשרות (זה כאילו חוקית לא אונס לא נביע התנגדות בדיבור או מעשה, אבל גם לא רצון) וזה הופך אותנו לבשר עם חור. ואל תעשה מעצמך תמים. כולנו היינו שם - כן גם אישתך. אשמח בתגובות לנשים שחוות/חוו זאת בנישואים שלהן.

גברים לרוב פחות תלויים כלכלית בנשים, יותר חזקים פיזית. נשים יותר נוטות להגיב למניפולציות רגשיות, או מרגישות שהן צריכות "לתת את חלקן" על ידי מתן פורקן לתוכן האשכים של הגבר (גם אם הן בפועל נותנות את חלקן בכל צורה).

אכתוב באופן כללי וקיצוני שנשים לרוב, לא נכנסות למיטה מסריחות מזיעה, לא דופקות נודים ותוקעות גרפסים ליד הבעל, לא מטופלות על ידי הבעל כאילו הן אחת מהילדים וצריך לעשות הכל עבורה בבית, לא ניזונות מפורנוגרפיה ומתחושת עליונות המקודדת בהן שהן אדון העולם - והתחושה שהן צריכים לקבל מין מהבעל שלהן בדיוק כשהן רוצות אותו לא בדיוק מניעה אותן. בכל זה, מה לעשות אין הרבה ארוטיקה וככה זה גם נראה.

זה נשמע נורא כשאת מתארת את זה ככה
ומפחיד כמה שבו בזמן זה מדוייק...!
זו לא הכוונה המודעת של אף אחד מהצדדים באותו הרגע, אבל יחסי הכוחות הבסיסיים הם שמאפשרים את המצב הזה ושהביאו למקום הזה מבחינת ההבנייה החברתית.
אני נוטה להאמין שבחברות יותר שיוויוניות משלנו מבחינה חברתית זה פחות נפוץ גם בחדר המיטות.

בשר טחון עם חור.
מי שבאמת מרגישה כך, לא תשרוד הרבה זמן, אפילו בשביל הילדים.
ואם שורדת, כנראה שזה לא כך באמת.

וד"א, גם לי יש מקרים שלא בא לי אבל כשאישתי רוצה, למה לא? עושה את העבודה ,שתהנה. אי אהנה ביום אחר. חלק מהזוגיות.

ריגשת.