|
לאשתי ואני יש בת גדולה יותר וזוג תאומים בני כמה חודשים. מאז הלידה אני חווה ממנה התפרצויות כעס שהיא לא מצליחה לשלוט עליהן, והטריגרים יכולים להיות מכל דבר, גם דברים קטנים. היא כבר כמה פעמים אמרה שהיא לוקחת את הילדים להורים שלה כי לא טוב לה איתי בבית ולפעמים גם עשתה זאת. היא בגדול אומרת שהיא ללא כוחות בחופשת לידה ושלא מבינים אותה. אני מבין את הקושי שבטיפול בהם, אך זה לא מצדיק התנהגות כזאת. אציין שהיא מקבלת עזרה גם מהורים שלה וגם מהצד שלי.אני גם עוזר ככל יכולתי ושהיתי איתה בבית כמה חודשים בחופשה כדי לעזור. אני מאוד מתוסכל מהמצב, כי הצעקות הוויכוחים בינינו כל הזמן חוזרים וזה נראה שהקשר מתפורר. אני מרגיש שאיבדתי אמון בה ובקשר, עם חשש שכל פעם התפרצות כזאת תחזור. היא מבינה שיש בעיה ומצטערת הרבה פעמים על מה שקרה, אך זה חוזר חלילה. אני הצעתי ללכת לטיפול אך לא נראה שהיא מתלהבת, ואני די צריך לדרבן אותה לכך. אני מפחד שאני עלול לאבד את כל המשפחה שלי, מצד שני קשה לי לחיות בצורה הזאת. מה אפשר לעשות?
|
|
| צפה במשבר בזוגיות בדף חדש |
היי לך,
בתור אחת שעברה דיכאון אחרי לידה, אישה אחרי לידה בקושי אוכלת ישנה או אפילו מתפנה,
תפרגן לה בחופשה לבד או שניכם לבד שתצבור כוחות מחודשים לחיי היומיום השוחקים עם ילדים,
תפרגן לה פעמיים בשבוע לפחו שתצא להתאוורר או הליכה עם חברה.
מעבר לקושי הפיזי, החרדות שיש לאמא הן מתישות נפשית.
זו תקופה והיא תחלוף תן לה את המקום שלה ואל תזלזל בכאב שלה (לא אומרת חלילה שעשית את זה)
תהיה לה למפלט לכעסים למכאובים ולהתמודדות הלא פשוטה שלה, פשוט תהיה לה עוגן - המקום בו היא יכול לפרוק מבלי להשמע מפונקת או ששופטים אותה.
בהצלחה
