שבוע טוב
לאחר סיוע כאן בפורום ולאחר ששוחחתי עם בעלי באריכות ופתחתי בסוף על התחושות שלי והקשיים שלי מבלי להסתיר דבר, היתה תחושה טובה של הקלה, פתיחות וכנות ובאמת התקרבנו ממש והרגשתי מאוד טוב. גם הוא.

בשבת שוב עלתה וצפה הבעיה.. ישבנו בשולחן עם המשפחה שלי ואני מבחינתי באתי במוד של "לא מעניין אותי מה הוא עושה ועם מי הוא מדבר וכו'.. אני משחררת ונהנית. מתרכזת בעצמי"
אז באמת בהתחלה היה סבבה והרגשתי שזה נכון עושה טוב, אבל לאט לאט התחלתי להרגיש שהוא מתייחס *אלי* לא יפה או פשוט לא ממש מתייחס.. פעם ראשונה, פעם שניה, פעם שלישית ניסיתי לשכנע את עצמי שזה סתם נראה לי ואני כנראה שוב "מחפשת אותו" בזכוכית מגדלת. אבל אז שוב ושןב...
ואז כבר התבאסתי. ואז גם נורא נבהלתי מזה שהתבאסתי, כי ממש לא רציתי שזה יקרה. כי כל כך בר לי כבר לבנות זוגיות טובה ויציבה ובכלל, כבר אין כח לפיצוצים האלה...

כלומר, שחררתי אותו ואת הקשרים שלו עם אחרים ואחרות מתוך הבנה שאני לא אמורה להתעסק בזה ושזה סתם יוצר תסכול. תכל'ס שלמה עם זה.
אבל, הפעם יצאתי בתחושה שהוא דוחה או מתעלם מהקרבה שלי, בלי שום קשר לשיחות לקשר עם אחרים. נורא נורא נפגעתי, במיוחד שהיינו במצב זוגי טוב והיינו קרובים. ובמיוחד שזה אחרי השיחה הארוכה והמעמיקה בנושא!

אתן דוגמאות, כדי שתבינו על סמך מה התחושה שלי:
א. איך שאחיות שלי נכנסו, אמרו משהו, הגבתי תוך פנייה אליו, התעלם והגיב רק להן. סבבה, עבר, שטויות, קורה.
ב. במהלך הארוחה, מס' פעמים מנסה ליצור איתו קשר עין תוך כדי שיחה, אין קשר עין. יוצר הרבה קשר עין עם האחיות שלי והאחרים בשולחן.
ג. אחיות שלי אמרו לי בצחוק "יש לך כשרון לחטוף מכות", אמרתי בצחוק "לי יש כשרון? ל*שם של בעלי* יש כשרון לחטוף מכות, הוא כל היום חוטף לי כאן מכות בבית" תוך ניסיון ליצור קשר עין..
הוא לא החזיר קשר עין.. ואמר בתגובה "נראה לי שהכשרון הזה עבר אלייך" להסתכל אליהן והן צחקו.
כאן כבר טיפה נשבר לי. זה היה משהו הכי ידוע אצלנו שהוא כל הזמן מקבל כאלה מכות ואני תמיד צוחקת איתו על זה, וציפיתי שהוא יצחק איתי.. מבחינתי זו היתה אמירה מקרבת, סוג של בדיחה פנימית שלנו. ובכוונה הפניתי את הבדיחה שלהם איתי למשהו משותף שלנו, שקשור אליו, כי רציתי ליצור איתו קשר. ליצור קרבה במידה מסויימת. והוא ביטל אותה, פסל כביכול את מה שאמרתי ו"תמך" במה שאחיות שלי אמרו.

טוב, אני יודעת שזה נשמע כמו ירידה לפרטים ברמה מוגזמת כשקוראים את זה כאן ככה.. אבל זה כדי לנסות להעביר את הרגש. והיום עוד דברים מהסוג הזה, רק לא זוכרת בדיוק..
בגדול, הרגשתי איך אני מנסה מידי פעם ליצור איתו קשר(או קרבה..) והוא בתגובה דוחה/ מתעלם.
ןעכשיו אני מבינה שיכול להיות שזה הדבר שבאמת מפריע לי, ואולי פחות הנשים האחרות וכו'. לוידעת. אולי

כרגע העניין הוא כזה: מצד אחד אני ממש ממש לא רוצה עכשיו פיצוץ והתרחקות כי אני יודעת בתוך תוכי שבסוף זה מסתדר, ובסוף אני יודעת שהוא אוהב אותי.
אבל מצד שני, הסיטואציות האלו פוגעות בי כל כך!! אני מרגישה קרבה הדדית, ואז יוזמת מצידי קשר/ קרבה ונתקלת בהתעלמות. פעם אחר פעם.
אז זה נורא מבלבל אותי! נורא. ונשבעת שלא התבאסתי עליו על הפעם הראשונה שחשתי התעלמות או חוסר עניין, וגם לא בפעם השניה.
אני נורא מפחדת שאולי אני שוב נפגעת ללא סיבה, ושזה רק אני..אבל אני באמת לא מרגישה שזו רק אני. אני מרגישה שהוא מבלבל אותי ממש במקרים האלה. אני פגועה ומבולבלת יחד!!!

עזרה מישהו??