האם יתכן שאשתך לא באמת “קרירה…א-מינית”???

(חשוב לקרוא עד הסוף הטוב)

נפגשתי ושוחחתי עם הרבה מאוד גברים שתלונתם דומה:

מי יוזם סקס?“למה אני הוא זה שתמיד צריך ליזום סקס?! לאישתי אף פעם לא מתחשק, וגם אם מתחשק לה היא לא תיזום, ונוסף על הכל, גם כאשר אנחנו כבר מקיימים יחסים, היא פאסיבית, שוכבת קפואה, לא מתעניינת בי ורק מחכה שזה ייגמר והיא תוכל להגיד ש”מילאה את חובתה האזרחית” עד הפעם הבאה שהיא תחשוב שכבר עבר מספיק זמן ומגיע לי עוד קצת סקס… בעצם גיליתי שאני נשוי לאישה קרה, א-מינית, ואילו אני מאוד ייצרי ובעל צרכים מיניים נורמליים, ואולי אפילו יותר מן הממוצע!”

ואילו האישה תגיד:

“כנראה שמין לא באמת כל כך חשוב לי, אני יכולה להסתדר חודשים בלי שזה יחסר לי, והדבר היחיד שחסר לי זה מילות אהבה, מחמאות, חיבוקים, נשיקות, ליטופים”.

האם הגיוני שיש הבדל כה גדול ברמת הייצריות המינית של גברים ונשים? האם סביר שחלק כה גדול מן הנשים בעולם המערבי סובלות מהפרעה בתפקוד המיני שלהן, כפי שנכתב במאמר שפורסם ב y-net באוגוסט 2004 שכותרתו: “לא הלילה יקירי, גם לא מחר – המנגנון האירוטי אצל נשים“?בין היתר נאמר שם:

“הנתונים המובאים במאמר אינם מעודדים: לשליש מהנשים בעולם אין עניין במין, ורבע מהנשים לא חוו מימיהן אורגזמה. החוקרים מצטטים שלושה מחקרים שנערכו אשתקד באירופה ובצפון אמריקה בקרב יותר מ-15 אלף נשים בנות 80-21 בנושא תפקודן המיני. נמצא שהפרעות בתפקוד המיני בנשים שכיחות אצל 25% מהן כבר בעשור השלישי לחייהן ומגיעות עד 89% בנשים בגיל 80.
כל המשתתפות במחקר דיווחו שהן מודעות לתפקודן המיני הלקוי, סובלות מההפרעה ומעונינות בטיפול. הן טענו שדרוש להן שיתוף פעולה של בן הזוג והדגישו ציפיות כגון משחק מקדים מתמשך וליטוף לאחר המשגל.”

צירפתי כאן שתי תגובות אופייניות מתוך ה”טוקבקים” לכתבה זו:
תגובה של גבר:

…קראתי את הכתבה וחשבתי שזה בדיוק מה שקורה בביתי. יש לי אישה מקסימה, חברה נהדרת שלי, אבל בקטע המיני אנו שמיים וארץ. אני מאוד יצירתי וייצרי והיא ממש לא בקטע. זה פשוט לא בראש שלה, אני יודע שהיא אוהבת אותי מאוד, אבל מין פשוט לא מעניין אותה, כי היא שקועה בקריירה שלה ובבית, כך שאני חש פעמים רבות ממש כזיקפה לא מנוצלת, ואין לי מילים לתאר את מחסורי הגדול ורעבוני בנושא. נכון שהיא מנסה לרצות אותי, אך אני לא רוצה מין בתנאים האלו – אני משתוקק לאישה שתבוא לקטע מתוך מודעות ומתוך רצון אמיתי וכן בנושא.
דיברנו על זה אינספור פעמים, אנחנו מודעים לבעייה, היא אומרת שאין לה כל עניין במין, זה נראה לה אקט משעמם, והאמינו לי, אני מאמין לה – היא באמת לא בקטע הזה! לפיכך, אם יש מישהי לא מסופקת, כמוני, מעניינת, סקרנית ואינטליגנטית, אשר צמאה למים מתוקים, טעימים וגנובים, אשמח אם היא תכתוב לי למייל “—” גידי, תל אביב, 16/08/04

תגובה של אישה:

..יש גברים, ונראה לי שזו תופעה נפוצה, שבזמן יחסי המין לא משקיעים מספיק זמן במשחק המקדים כדי לגרות את האישה, ואח”כ גם לא מנסים שהיא תגמור ולא מתעניינים בהנאה שלה בכלל. ברור שבמצב כזה לא יבוא לה לקיים יחסי מין לעיתים תכופות יותר. בסוף, אם היא עייפה בערב ממטלות הבית, אפשר לעזור לה בהן ואז היא תהיה פחות עייפה, לא? “אישה”, (17.08.04)

שימו לב כי ה”פתרון” של הגבר הוא לחפש סיפוק מיני בחוץ, ואילו ה”פתרון” של האישה למצב הוא לדרוש מן הגבר עזרה במטלות הבית כדי להגדיל את הסיכוי שהיא תתרצה…
ואולי ניתן להציע הסבר אחר ל”הפרעה בתיפקוד המיני של האישה”, שיהיה יותר הגיוני ומאוזן? אומר ראשית כי ניתן לכנות את הבעייה של נשים אלו הפרעה בתפקוד המיני אבל אני חושבת שגם אצל הגבר נוצרת הפרעה – מסוג אחר – בתפקוד המיני.
בתחילת מערכת יחסים משמעותית הנרקמת במקביל להתנסויות המיניות המוקדמות, בדרך כלל שני בני הזוג מרגישים משיכה מינית וריגוש וצורך בסקס במידה שווה. כאשר עוברים להתגורר ביחד, לכאורה צריך היה לצפות שכל פעם מישהו אחר מבני הזוג ייזום יחסי מין, אבל לרוב קורה שדווקא הגבר הופך להיות היוזם. אנסה להסביר זאת בצורה שונה:

גברים מתגרים מינית יותר בקלות מנשים

כאשר נכנסים לשגרת חיים משותפים, עושים יחד עוד הרבה דברים חוץ מאשר סקס – משוחחים, צופים בטלויזייה, פעילים במחשב, מכינים אוכל ואוכלים, מנקים את הבית, ישנים, וכו’. נניח שלאחד מבני הזוג מתעורר החשק המיני ברגע מסויים והוא יוזם סקס. הגיוני למדי שהצורך במין לא יופיע אצל שני בני הזוג בדיוק באותו זמן , והגיוני גם שהוא יופיע קודם אצל הגבר, אשר העוררות המינית שלו ותגובותיו לגירויים מהירות יותר מאלו של האישה. מאוד יתכן שה”טיימינג” של השני לא בדיוק תואם, כי כמו שלראשון יש עכשו “סקס” באג’נדה שלו, דווקא לשני יש משהו אחר, והוא אינו מעורר באותה מידה או אינו מעורר מינית כלל באותו רגע. (עד כאן איש לא יקרא לכך הפרעה…) כאשר אין התאמה באג’נדה יתכנו אחד משני מקרים: או שהשני יסרב ויגיד “לא מתאים לי”, או שהוא יתרצה ויבוא לסקס לא מתוך תשוקה והתעוררות מינית אלא מתוך “אני עושה את זה בשביל בן/בת זוגי”.
אבל, אם תבנית זו הופכת להיות יותר ויותר קבועה, מתרחשים תהליכים נוספים:

בן הזוג שמתרגל ליזום, יוזם סקס הרבה יותר פעמים מכפי שבאמת הוא צריך ורוצה, מתוך חסך ורעב מתמיד. הוא מתחיל לצפות שבחלק גדול מן הפעמים הוא יקבל סירוב, לכן הוא פשוט מנסה הרבה פעמים עד שיצליח לו. ואילו בת הזוג, ככל שהוא יוזם יותר פעמים, מתרגלת למצב בו בכל פעם שהיא מקבלת הזמנה לסקס, מה שעליה לבדוק בינה לבין עצמה הוא אם עכשו היא בוחרת להיענות לו או לא, ובעצם מתרגלת למצב שסקס עבורה הוא היענות ולא יוזמה. בטווח הארוך, היא מפסיקה להיות קשובה לצרכיה המיניים, כלומר לא מגיעה למצב בו היא אומרת לעצמה” מתחשק לי סקס, אני מגורה עכשו, וכו’ – כי מרוב הפעמים בהן הוא יוזם (כמעט כל יום בשנים הראשונות) – אין לה בכלל סיכוי להיעשות מורעבת או להשתוקק אליו מעצמה.

אוסיף עוד שבדרך כלל מדובר בזוג צעיר, שאינו מנוסה מספיק במין ובבני זוג שונים, ותהליכים אלו משפיעים יותר ככל שהם קורים בתחילת ההתנסות המינית של שני בני הזוג, בעיקר של האישה. נשים מנוסות יותר, שמכירות את עצמן מינית ויודעות לזהות מתי הן מעוררות מינית- אינן נכנסות כל כך בקלות למעגל הקסמים הזה.
וכאן מתווספות מורכבויות אחרות:

תיסמונת ה”ראש הקטן” של הגבר מול מטלות הבית

כאשר מתחילים לחיות יחד, על פי רוב האישה לוקחת על עצמה יותר משימות ומטלות של הבית ומתחילה להרגיש שעליה מוטלות יותר חובות, וכי היא זו שצריכה להגיד לבן זוגה מה לעשות. זוהי תסמונת ה”ראש הקטן” של הבעל, שאינו שם לב מתי הכיור מלא, או מתי להוריד את האשפה, או מתי לשים כביסה – מטלות שנהירות לאישה באופן טבעי ואילו הגבר המצוי לרוב לא מבחין במשימות הללו אלא אם זוגתו אומרת לו. נוצר מצב בו האשה נאלצת לבקש (או לדרוש) מבן זוגה לבצע מטלות בבית, והוא מרגיש “שפוט”, ובודאי אינו שש לבצע מייד או בכלל את המטלות הללו. לא אחת הוא גם יחשוב שמכיוון שאינו מקבל סקס ממנה, לא מגיע לה שיעזור לה! האישה מרגישה שהוא “עושה לה טובה”, ובחלק מן המקרים במקום להיכנס לויכוח, היא פשוט תבצע אותן בעצמה אך תרגיש שכל העול הוא עליה, ותצבור כעסים על בן זוגה. וכך, כאשר הוא יוזם סקס, היא מגיעה לסיטואציה עם שלוש תלונות: ראשית – איננה מרגישה תשוקה, כי התרגלה לא להיות קשובה לגוף שלה, שנית, היא צוברת כעסים עליו בגלל חלוקת הנטל האי שוויונית, שלישית, יש חסר במילות ומחוות של אהבה (בעצם למה, תשאלו?) כי הוא מראש כבר מרגיש מתוסכל ומתוח, מכיוון שאינו יודע אם תידחה יוזמתו הפעם או לא, ולא טבעי לו להשקיע בחיזורים כאשר הוא כבר מראש מתוסכל וכעוס באופן תמידי על תפקידו להיות היוזם.

ומה קורה לאיכות הסקס במצב דברים כזה?

כאשר האישה כבר מתרצה, שני בני הזוג מתחילים את יחסי המין כאשר הם מתוחים ומתוסכלים, הסיכוי לקירבה ואינטימיות יורד, מסתמן ריחוק רגשי, וקשה למשל להתנשק (פעולה מאוד אינטימית, בעיני רבים יותר אינטימית מן המשגל עצמו) הסיכוי להנאה יורד, ומתעוררות בעיות “משנה” שהן תופעות המתלוות למתח ולחרדה, כגון כאבים בזמן החדירה, פליטה מהירה, וכמו כן הסבלנות של שני הצדדים למשחק המקדים יורדת, האשה נמצאת פעמים רבות בתחושה של “בוא נסיים עם זה כבר כי אין סיכוי שאכנס למצב הרוח המתאים” ואילו הגבר, אף הוא אינו רוצה להאריך את המשחק המקדים כאשר ברור לו שאין כאן הדדיות והנאה, ולכן הוא מתרכז בסיפוק הצרכים שלו לפחות, ובוער לו להגיע לשלב החדירה, שמא תרצה האישה להפסיק עוד קודם…

“אני נורמלי ואת פריג’ידית”

ככל שבני הזוג נכנסים יותר למסלולים שתיארתי, קורה דבר נוסף: הגבר אומר על עצמו שהוא בעל הצרכים הנורמליים מבחינה מינית ומתלונן שאישתו פריג’ידית ושהיא הבעייתית, הזקוקה לעזרה, והיא מיישרת קו על ה”אבחון” הזה ומתחילה לתפוס כך את עצמה, ומתרחקת עוד יותר מכל רמז לתשוקה או מצב אירוטי, אשר נתפסים בעיניה “לא אני”. היא מתרגלת לראות בעצמה אדם בעל צרכים מיניים מינימליים, ואם בכל זאת מתעוררת אצלה איזו תגובה מינית זה מבלבל אותה ומביך אותה והיא לא תמיד יודעת לזהות או להכיר בכך שהיא מגורה מינית, ומחכה שזה יעבור…כמו כן מצטרף לכל הנושא מתח תמידי, “מטען חורג”, תחושות אשמה והאשמה, וחשש לנגוע בנושא, שמא יתגלה באמת שיש בעייה רצינית, וצריך יהיה לעשות איתה משהו…
כמובן, ישנם זוגות אצלם הבעייתיות היא הפוכה, בהם האישה היא היוזמת הקבועה והגבר נענה לעיתים, ושם התוויות הפוכות, אך המקורות לבעייה דומים.

בסיום הדברים אומר שאם אתם מזהים חלק מן התופעות שתיארתי, הסיכוי גבוה שהתווית ששמתם זה על זו – “הוא חולה סקס” ו”היא פריג’ידית” – אינם אלא “מעגל קסמים זדוני” אליו נכנסתם, ואשר ממנו ניתן לצאת באופן עצמאי או בעזרת טיפול, כאשר מבינים מה יצר אותו, ומתחברים מחדש למיניות באופן עצמאי, תוך הקשבה לצרכים של הגוף ולאיתותיו, מצד אחד, ותוך שינוי התוויות המאשימות ששמים זה על זו, מצד שני.