שמעתי את החשש הזה מפי זוגות, או בכלל בציבור: אל תלכו לייעוץ זוגי כי רוב הזוגות שמגיעים לשלב הזה בסופו של דבר מתגרשים!

תשובה

מבחינתי זה כמו להגיד: כאשר מופיע גוש בשד או כתם חשוד על העור, אל תלך להיבדק, כי אתה עלול למות מסרטן.

בייעוץ הזוגי מתחילים להתבונן אל תוך מערכת היחסים בעזרת עיניים נייטראליות, מקצועיות, ומתחילים להבחין גם בחוזקות וגם בבעיות שיש לבני הזוג, ולומדים כיצד להתמודד, ואיך לבנות זוגיות טובה יותר, תקשורת שעובדת, אינטימיות רגשית וגופנית.

הרבה זוגות שמגיעים אלי לחוצים, מודאגים, פסימיים, מרוחקים – מופתעים מן השבוע הראשון לאחר הפגישה הראשונה (אשר נמשכת שלוש שעות) – עד כמה הכל התהפך! עד כמה הפחדים שלהם שהכל מתמוטט ושהזוגיות בסכנה – נעלמו, והאהבה חוזרת כה בקלות, ויחד איתה התחשבות, תמיכה, שלווה ובטחון.

לפעמים אני עצמי מופתעת כמה מהר זוג מצליח “להתהפך” ולצאת מן המשבר עם דחיפה כה קלה מצידי…

ושוב, מה שקובע הוא עד כמה מהר מגיעים לייעוץ. עד כמה מהר מעיזים להגיד – לא הצלחנו לפתור בעצמנו – בואו נאזור אומץ ונגיע לאיש מקצוע לפני שהמצב מחמיר וייגרמו נזקים בלתי הפיכים.

לסיכום, אינני מסכימה עם הדעה שיש סכנה בעצם ההגעה לייעוץ זוגי.

יש סכנה בהשהייה, בצבירה מתמשכת של ריחוק וחומות וכעסים.

מי שמגיע מאוחר מדי – חשוף לסכנה שכבר אין מה להציל.
יחד עם זאת, חשוב לפתוח את הנושאים המטרידים ולהתייעץ גם אם זה מאוחר, כי לפעמים בהחלט יש מה לעשות ומה להציל, ודברים מסויימים שנראים בעיני אחד מבני הזוג בלתי ניתנים לפתרון – מסתבר שניתן לשפרם ולשנותם, ויש הרבה הפתעות לטובה.

אבל גם אם לא ניתן להציל את הזוגיות, הכניסה לתהליך של ייעוץ מאפשרת להגיע להחלטה על פרידה בצורה שקולה ונבונה, ולהשלים עם המציאות במינימום נזקים, כי משבר זוגיות הוא מצב מאוד שברירי, לחוץ, שעלול להוציא מכל אחד מאיתנו את החלקים הכי מכוערים שלו, הכי נואשים ושליליים, ודווקא אז חשוב לקבל עזרה, כדי לא להדרדר לתופעות הללו.