“אני אוהב את אשתי יותר מיום ליום”… אמר לי בהתלהבות גבר הנשוי מעל 35 שנים.

לעיתים נדירות ניתן לפגוש מישהו שמספר כי הוא מרגיש אהבה ההולכת וגוברת לבת/בן זוגו מזה שנים. (אני אישית הכרתי רק שני זוגות כאלו, ולא דרך ייעוץ…)

“כשאני נזכרת בבעלי במשך היום אני מתרגשת. אני מצפה לרגע שייכנס הביתה” אמרה לי אשה הנשואה למעלה מ- 30 שנים, (בעלה מגיע יום יום הביתה…)

רבות נכתב על התאהבות והתחושות המופלאות של ריחוף ו”היי” המתלוות אליה. לרוב התחושה והנוכחות של האהבה בין בני הזוג נדחקות הצידה, ומבצבצות להן רק לעיתים, ברגעים של חסד, בינות למטלות היומיומיות, ויכוחים, פערים וכל שאר הפרטים המרכיבים זוגיות ומשפחה. במקרה הטוב ישנה ברקע ידיעה תיאורטית שאנחנו אוהבים אבל חסרה החווייה המוחשית של אהבה.
כאשר הכימיה מפסיקה להשתולל והיומיום מזדחל ליחסים, שאלה בסיסית מתחילה לנקר – האם הוא /היא עדיין אוהב אותי, וזאת משום שאין מספיק הוכחות לכך בשטח: למי יש כוח ויצירתיות להמשיך להרעיף מילות ומחוות אהבה לאחר הויכוח הנצחי על מי יקום לילד בלילה, ולמה אתה “סופר” אותי אחרונה, אחרי העבודה שלך, אחרי ההורים שלך וכו’.

חידוש האהבהבזוגיות המצוייה, הנתקלת במכשולי המציאות, יום אחד מגלים שני אנשים שהם הפכו להיות “מולחמים” זה לזו ברמה שלא תיארו לעצמם, ברמה הפיזית, הכלכלית, מבחינת העתיד והמחוייבויות המשותפות. “תיק” רציני… ובנוסף על כל אלה הם גם מתפתחים ומשתנים, כמו שכל אדם משתנה עם השנים. האם האהבה אמורה לגבור על כל התהפוכות האלו ולשרוד? או אפילו לשגשג? לא פלא שכל ויכוח עלול להיתפס כמכאיב ופוצע, מערער את שרידי האהבה, ולאחריו יש קושי ליצור מחוות אוהבות שלא יהיו חשודות בזיוף, שוחד רגשי, או רק יעוררו תחושה שזה לא מה שהיה, ולא מספק.

להרגיש תלוי באישור של בן הזוג

מציאות כזאת של זוגיות, שהינה כל כך שכיחה, עלולה לחלחל אל ה”אני” הבסיסי של כל אחד מבני הזוג ועלולה לטלטל ולערער אותו. אם “מי שאני” נמדד ונקבע במידה רבה על ידי מה שבן זוגי חושב עלי ואומר לי, אומר עלי או או נדמה לי שאומר עלי – אני עלולה לאבד את תחושת הערך העצמי שלי מהר מאוד במערכת יחסים כמו זו שתוארה כאן.
מי שאינו שלם עם עצמו זקוק לאישורים, חיזוקים והוכחות לאהבה מבן זוגו, ועם הזמן דרישה וצורך זה יופיעו לבן הזוג בתור עול, תלות וכבלים. זוגות רבים אינם שורדים את המציאות הזאת, אינם מוכנים להשלים איתה ומתגרשים. נתקלתי בהרבה זוגות שלאחר שנפרדו כל אחד מהם החל לצמוח ולהגשים את עצמו. האם ניתן לעשות את תהליך ההתנתקות/היפרדות הזה מבלי לפרק את הנישואין? כלומר שבתוך הזוגיות תתרחש צמיחה, ויינתן מרחב לכל אחד מבני הזוג לעמוד ברשות עצמו, מעין היפרדות רגשית של שני בני הזוג, לא במובן של פרידה או גירושין, אלא בכיוון של התפתחות תחושת עצמיות שלמה, נפרדת, בלתי תלוייה בדבר, המלווה בהשלמה, קבלה ואהבה עצמית.
בתהליך בו אדם מתחיל להרגיש אהבה וקבלה כלפי עצמו, משתחררות אנרגיות שהיו תפוסות קודם לכן בהתחשבנויות, התלבטויות, ייסורים עצמיים והופכות לשמחה, חופש וקלילות, תחושות שמזכירות קצת התאהבות במישהו חדש. מי שנפתח לאפשרות של אהבה, במקרה זה אהבה לעצמך, מתחיל להרגיש את האהבה בחיים שלו ביתר עוצמה. כל אחד יכול להיזכר בשמחה ובקלילות המתלווים להתאהבות, וכיצד אנחנו מתחילים לאהוב את כל מי שמסביבנו.

חידוש האהבה על ידי קבלה

אהבה בלתי מותנית לעצמך היא הבסיס להיווצרותו של תנאי נוסף לצמיחתה מחדש של אהבה בין בני זוג: אנחנו נמשכים להיות בסביבת אנשים הנותנים לנו את ההרגשה שהם מקבלים אותנו כמו שאנחנו, עם המסר שגם אם נעשה טעויות ושטויות הם ימשיכו לאהוב אותנו. קבלה בלתי מותנית כמו שמקובל לקרוא לכך היא מושג מוכר, ואני רוצה לקשור אותה לסיכוי לצמיחה מחדש של האהבה. כי מתי יכולה להתרחש קבלה בלתי מותנית – כאשר המקבל מרגיש שלם עם עצמו ושום דבר אינו מאיים על תחושה בסיסית זאת. כי אילו היה נותן לאירועים שונים או ביטויים או מעשים שונים לערער ולטלטל את תחושת הערך העצמי שלו ואת אהבתו לעצמו – הוא מן הסתם לא יכול היה לקבל את זה שגרם לכך קבלה בלתי מותנית…

לכן, אם בן זוגי, השלם עם עצמו, יתן לי את ההרגשה שהוא מקבל אותי עם כל מה שיש בי, ובנוסף אני ארגיש שאני אוהבת את מי שאני, יתקיימו התנאים ההכרחיים לצמיחתה מחדש של אהבה. כי זהו המקום אליו ארצה לחזור תמיד- המקום בו אני יכולה להיות עצמי ללא מסכות, חשופה ואמיתית, ולדעת שיש לידי מישהו שרוצה אותי כזאת ואף רוצה ושואף להכיר את מי שאני באמת, וסקרן להכיר גם את מי שאתפתח להיות בעתיד, ללא זיוף וללא מסכות.
עוצמת האהבה, התשוקה וההתלהבות במערכת היחסים קשורים ישירות לרמת ההתלהבות והתשוקה הבאה מתוכנו כלפי החיים בכלל.
אם נהיה מתלהבים בדרך הביטוי העצמי שלנו – נהיה ישרים, פתוחים, עם אינטגריטי,
אם יהיה לנו האומץ להתעמת עם עצמנו כאשר אנחנו מזייפים,
אם נרשה לעצמנו לקחת סיכונים על מנת להתגלות לעצמנו – ללא הוודאות שמה שנאמר או נעשה יובן, או יתקבל או יאושר ע”י אחרים,
אם נהיה בלתי רגילים, ניקח על עצמנו לבצע משהו יוצא דופן, משהו שבעבר אולי פסלנו כמפחיד מדי, מסובך מדי,
אם נוכל לשאת את החרדה הכרוכה בשמיעת האמת של בן זוגנו,
אם נטעין מחדש את האנרגיות שלנו ע”י עיסוק בדברים שאנו אוהבים ונהנים לעשות,
אזי תגיע ההתלהבות והתשוקה ויחד איתן האהבה, מן המקום בו אהיה אני פתוחה וחשופה ואאפשר לבן זוגי להיות חשוף ופתוח.

לסיכום, כדי שאהבה תצמח, לא מספיק לחכות בפאסיביות שיופיע בהורוסקופ חיזוי לאהבה. יש לעבור תהליך משמעותי של היפרדות רגשית*, לקבל את עצמך ללא תנאי ולתת לבן זוגך את המרחב להיות מי שהוא, ואז, קצת כמו אסימון שנופל, או התפקעות גרעין התירס לפופקורן, קיים סיכוי שהאהבה תבצבץ מחדש, תלבלב (תרתי משמע…)
*על תהליך ההיפרדות (מובחנות) עצמו יפורט במאמר אחר.